נישואין אזרחיים במדינת ישראל – מול – נישואין כדת משה וישראל – הבדלים מהותיים

נישואין כדמו"י

1. כידוע, בני זוג יהודיים, נאמר בסעיף 2 לחוק שיפוט בתי הדין: ייערכו לפי דין תורה.
2. ראוי להבהיר כי לצורך הליך הגירושין על הצד החפץ בגירושין להוכיח עילת גירושין הלכתית (כגון: טענה של בעל כי האישה זנתה תחתיו, טענה של אישה כי הבעל "רועה זונות", הכשלה או מעבר ביודעין על מצוות הדת (הכנת מזון לא כשר, חוסר צניעות וכיו"ב), התנהגות אלימה מתמשכת וכו'.
3. עוד ראוי להבהיר כי בעל הדין החפץ בגירושין עשוי להגיש תביעת גירושין ולכרוך בה את מזונות האישה, ענייני הממון (ואף מזונות הילדים) באופן שהינו מבקש לקבוע כי הסמכות לדון בכל ענייני הצדדים תהא לביה"ד הרבני ולא לבית המשפט לענייני משפחה – האזרחי.

נשאלת השאלה האם כללים אלו של התנהלות משפטית חלה על נישואין אזרחיים ומהו באמת הדין בנישואים שכאלה

נישואין אזרחיים

1. רצוי לציין ראשית כי מדינת ישראל מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל. אלא שחשוב לציין, עובדה שאינה ידועה לרוב, כי גם נישואין אזרחיים אלו יסתיימו בסופו של יום בהליך גירושין, אשר ייערך בבית הדין הרבני, ככל בני זוג יהודיים שנישאו כדמו"י.
2. גט או פסק גירושין מבית דין רבני מבטיח כי בני הזוג, שהינם יהודים יקלעו חלילה לסיטואציה של ביגמיה, על כל המשמעויות ההלכתיות החמורות הכרוכות בכך, מה גם, שההכרעה של בית הדין תבטיח גם כי בני הזוג יוכלו להינשא בעתיד כדת משה וישראל, אם ירצו בכך.זוהי עמדת בית המשפט העליון בג"צ 2232/03 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי ת"א יפו, מפי כב' הנשיא ברק כתוארו אז וכך הוא המצב במדינת ישראל נכון להיום.

סוגי הנישואין האזרחיים

1. ישנם שלושה סוגים של נישואים אזרחיים בישראל, כאשר דינו של כל אחד מהם שונה בראי המערכת המשפטית וההלכתית.
2. הסוג הראשון, והידוע ביותר, הינו נישואין אזרחיים כאשר בני הזוג אינם מעוניינים )פעמים רבות בשל אידיאולוגיה פרטית) להינשא תחת כנפיה של ההלכה היהודית.
3. הסוג השני, שאינו פחות נפוץ, אך ללא ספק הרבה פחות מתוקשר, הוא מקרה בו בני זוג אינם יכולים להתחתן כהלכה, למשל, נישואי כהן לגרושה, נישואים בין פסולי חיתון (ילד ממזר)  וכדומה.
4. הסוג האחרון והנדיר ביותר (במדינת ישראל), הינו מצב בו בני זוג משתייכים כל אחד לדתאחרת. 

ההבדל בין סוגי הזוגות האמורים לעיל בהליך גירושין עצמו

1.  כאמור, כאשר מדובר בבני זוג יהודים שנישאו נישואין אזרחיים וברצונם להתגרש בישראל הם יידרשו לקבל גט לחומרה הואיל ועל פי הדין העברי הם נחשבים נשואים. הסמכות לדון בגירושין שלהם נתונה לבית הדין הרבני.
2. עם זאת, מבחינת בתי הדין הרבניים קיים הבדל בין זוגות אשר נישאו בנישואין אזרחיים מתוך בחירה ובין זוגות אשר היו מנועים להתחתן כדת משה וישראל בגין הלכה דתית.
3.  במקרה של בני זוג אשר נישאו בנישואין אזרחיים מתוך אידיאולוגיה ובחירה – לא צריך הבעל לתת גט לאשתו ובני הזוג יכולים להתגרש תוך כדי קבלת פסק דין רבני בלבד. גירושין מסוג זה אינם תלויים באישורו של בית הדין, ודי לדיינים לראות כי השניים אינם מעוניינים להמשיך את הקשר הזוג ואין סיכוי לקיום שלום בית ביניהם.
4.  בני זוג אשר התחתנו בנישואין אזרחיים שלא מבחירה, אלא מכורח, נחשבים כנשואים ב"נישואין לחומרא".  אי לכך, מבחינה הלכתית, רואים בבני זוג אלו נשואי איסור (היות והבעל הוא כהן, ואסור בנישואי גרושה מן התורה, ברור שגם אם היו נשואים כדמו"י היו חייבים להתגרש, כך גם הבעל לא יכול לעגן האישה ולסרב ליתן לה גט משלא היה רשאי מלכתחילה להינשא לה ונישואיו אסורים )
5. עם זאת, בני זוג אשר התחתנו בנישואין אזרחיים מתוך כורח, אך מתקשים להביא את הגירושין לתוקפם (לדוגמא, כאשר הבעל נעלם מן הארץ ולא ניתן להשיג את הגט), רשאי בית הדין במקרים מסוימים להתיר את ברית הנישואין גם אז על ידי פסק די לגירושין.
6. בני זוג מן הסוג השלישי, שהתחתנו בנישואים אזרחיים עקב דתות שונות, יכולים להתיר את ברית הנישואין ביניהם, בהליך שנקרא "התרת נישואין" והמתנהל בביהמ"ש האזרחי, אלא שעושים כן תחילה על ידי פנייה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון יכריע לאחר שיבחן את המקרה לעומקו, באיזו ערכאה משפטית ידון הליך הגירושין.

ההבדלים בין נישואים אזרחיים ובין נישואים דתיים באשר לעילת הגירושין

1. כאמור לעיל, בני זוג יהודים, כאשר צד חפץ בגירושין עליו להוכיח עילות גירושין הלכתיות.
2. בנישואין אזרחיים – אין כל צידוק לייבא את דיני הגירושין של מי שנישא כדת משה וישראל אל מי שנישאו מרצונם החופשי בנישואין אזרחיים ואינם נשואים כדת משה וישראל.
3. על כן, צד החפץ בגירושין בנישואין אזרחיים לא יהא כפוף לעילות הגירושין ההלכתיות, אין מכך ללמוד כי גישתו של ביה"ד הרבני לראות בעצם הנישואין האזרחיים כעילה לגירושין. ממש לא!.
4. חשוב לציין הבדל מהותי – בעוד הגירושין בין בני זוג יהודיים שנישאו כדמו"י צריך להיעשות בהסכמת הצדדים (ו/או על ידי חיוב בגט בגין הוכחת עילת גירושין) הרי שבמקרה של התרת נישואין אזרחיים באמצעות פסק דין לגירושין, ושלא באמצעות גט, נעשית על ידי בית הדין עצמו, שיכול לפסוק – על פי שיקול הדעת השיפוטי – גירושין ללא הטלת "אשמה" ואף ללא הסכמתו של בן זוג סרבן!!! לא צריך עילת גירושין!!!

הבדלים בין נישואין אזרחיים ובין נישואין דתיים באשר למזונות אישה

1. על פי היהדות, הבעל חייב לזון את אשתו, ומכאן חלה חובתו למזונות האישה. יתרה מזו, על פי הדין העברי האישה "עולה אתו ואינה יורדת", ולכן כל טענה של הבעל כי כיום ירד מנכסיו ואין לו מספיק לזון את אשתו לא תישמע.
2. שונה הדבר כאשר נישאים בנישואין אזרחיים. בנישואין אלה מקור החיוב אינו קיים, אולם בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון נקבע כי אישה אשר נישאה בנישואין אזרחיים זכאית למזונותיה מכוח דיני החוזים.
3. ברע"א 8256/99 קבע בית המשפט העליון כי עקרונית, במציאות הישראלית, כאשר בני זוג מחליטים להתחתן בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל הם כורתים ביניהם הסכם לחיות יחדיו כנשואים זה לזו בנישואין אזרחיים. להסכמה זו יש אפקט של יצירת חובות וזכויות בין הצדדים על פי דיני החוזים.
4. דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק של החברה בישראל מובילים למסקנה כי תחול חובה לתשלום דמי מזונות. חובה זו הוכרה לעניין ידועים בציבור (ראו פרשת יגר, עמ´ 248; ראו פרשת צונן, עמ´ 772). היא צריכה לחול גם לעניין בני זוג אזרחי הארץ ותושביה, שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל – וכך הוא המצב בישראל.

מעמד הילדים בנישואין אזרחיים –

מבחינת הילדים, ההלכה היהודית קובעת כי הילדים חוקיים לכל דבר ועניין, גם כאשר ההורים נישאו בנישואין אזרחיים.

חשוב לציין כי, הילדים אינם "ממזרים" או "בלתי חוקיים" מכל בחינה משפטית או הלכתית. שכן, ממזרות היא מושג בהלכה היהודית אשר נקבע על-פי מעמדה האישי של האם. למשל, ממזר הוא ילד שנולד לאשה הנשואה כדת וכדין לגבר אחד והרתה לגבר שאיננו בעלה.

מיותר לציין כי אביהם של ילדים בנישואין אזרחיים חייב במזונותיהם בתקופת הנישואין וגם לאחר גירושין.

תוצאות הנישואים האזרחיים, מבחינת הסכמים ממוניים ראשית חשוב לציין כי, הסכם ממון הנו צעד חיוני לשני בני-הזוג, המבקשים לקבוע לעצמם מבעוד מועד, כיצד ינהלו את הליכי הגירושין ביניהם. זהו הסכם משפטי, אשר במסגרתו ניתן להבטיח ולהסדיר עניינים הנלווים לגירושין, כמו מזונות לבן-הזוג, חלוקת הממון וחלוקת הרכוש. כך גם בין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים, היכולים לחתום על הסכם ממון, אשר בבוא העת, מקטין את האפשרות לקיומם של הליכים משפטיים ארוכים, אשר גוררים אחריהם הוצאות כספיות והרבה פעמים מפח נפש שלעיתים הינו מיותר וניתן לחסוך אותו בהסכם מסודר.