לאחרונה התפרסמה ברשת כתבה אודות שני אסירים שגילו בבית הסוהר שהם נשואים לאותה האישה.
מדובר באישה חרדית לכאורה אשר התחתנה ללא רישום ברבנות במועדים שונים, עם שני גברים וללא ידיעתם. זהו מקרה מורכב ונדיר הנוגע במעמדם של המעורבים בפרשה וילדיהם בעיני החוק.
המקרה הובא לדיון לפני בית הדין הרבני, ובעקבותיו התגרשה האישה מבן זוגה הראשון, כשבעלה השני הוזהר שעל פי ההלכה אינו רשאי להמשיך ולגור עמה.
כתבה זו עוררה הדים ודיונים רבים ברשת, והעלתה לסדר היום את נושא הנישואין בארץ בכלל, והביגמיה בפרט.
ביגמיה בחברה הישראלית
בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל תופעת הביגמיה איננה תופעה רווחת, במיוחד כאשר מדובר במערכת יחסים של ריבוי גברים.
יש להדגיש כי ההגדרה החוקית של ביגמיה בישראל אינה מתייחסת לריבוי מערכות יחסים בקרב ידועים בציבור.
יחד עם זאת, ביגמיה הינה תופעה נפוצה בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ, ובעיקר בקרב המגזר הבדואי בנגב.
ביגמיה בעיני החוק הישראלי
ביגמיה אסורה על פי חוק העונשין בישראל ונחשבת לעוולה אזרחית ולעבירה פלילית שדינה עד 5 שנות מאסר.
חשוב לדעת כי איסור זה חל רק על זוגות נשואים, ולא על זוגות החיים יחדיו כידועים בציבור. מעבר לכך, החוק אינו רואה בנישואים שניים עבירה פלילית או כפל נישואים,
במידה שאלו הותרו על ידי בית דין רבני ואושרו מטעם הנשיא המכהן של בית הדין הרבני הגדול.
בנוסף, נישואים שניים אינם נחשבים לעבירה פלילית במקרה שבן זוג מנישואים קודמים לא מסוגל לבטל את נישואיו בשל מחלה נפשית, או שהינו נעדר מעל ל- 7 שנים וקיים חשש סביר להיותו בחיים.
עוד חשוב לציין שלמרות איסור הביגמיה, החוק אינו מבטל נישואין אלו ללא הליך גירושין, ושבני הזוג וילדיהם זכאים כמשפחה לכל הזכויות המוענקות על ידי הביטוח הלאומי.
כך לדוגמא, ביטוח לאומי משלם למשפחות אלו קצבת הכנסה, כולל תוספת תשלומים עבור בנות הזוג הנוספות.
התייחסות מפלה של בית הדין הרבני
באופן כללי ניתן לומר שההתייחסות של בתי הדין הרבניים למקרי ביגמיה מפלה לרעה את הנשים.
הדבר בא לידי ביטוי במקרים של סרבנות גט: שבעוד שלגבר יש דרך לחיות עם יותר מאישה אחת באופן חוקי, אישה שתנהג כך עלולה להיתקל בבעיות קשות.
הדין העברי, ובעקבותיו בית הדין הרבני, יכול לתת היתר נישואין לגבר שאשתו מסרבת לתת לו גט.
היתר נישואין זה – הקרוי גם היתר 100 רבנים – ניתן אמנם רק במקרים נדירים, אך הוא מאפשר לגבר להיות נשוי באופן חוקי לשתי נשים מבלי לעבור על החוק האוסר ביגמיה.
לנשים מסורבות גט אין אפשרות לקבל היתר נישואין שכזה.
לדוגמא: בשנת 2011 אישר בית דין רבני היתר נישואין לגבר שהיה עדיין נשוי, להתחתן עם אישה אחרת כבת 40.
זאת לאור הטענה שמפאת גילה של בת זוגו הנוכחית המשך העיכובים בהליך גירושיו עלולים למנוע מהם להביא במסגרת נישואיהם ילדים.
ומה יקרה לאישה שבכל זאת תבחר לחיות עם גבר אחר בזמן שהיא נשואה למישהו אחר שמסרב לתת לה גט? הילדים שייוולדו מקשר זה יחשבו ממזרים ולא יוכלו להתחתן בארץ עם יהודים.
ביגמיה בקרב האוכלוסיה הבדואית
תופעת הביגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב כמעט שאינה נאכפת על ידי החוק. בכך מודגש מעמדן המופלה של נשים בחברה זו, בנוסף על כשל חוקי וממסדי.
מאחר שהמדינה אינה משקיעה משאבים נאותים לחקר הביגמיה במגזר הבדואי, ממדי התופעה הינם בגדר הערכה בלבד, הנעה בין 20% ל-36%מכללה משפחות.
יחד עם זאת, יש לציין כי מדובר בנושא סבוך לטיפול, המורכב מהיבטים דתיים, חברתיים ותרבותיים.
מעבר לכך, המערכת מתקשה לאכוף את התופעה עקב ביצוע נשואים פוליגאמיים באופן לא רשמי, ללא תיעוד ורישום ברשויות.
למרות זאת, קיימים תקדימים בחוק כדוגמת פסק דין משנת 2012, בו מוסלמי שנישא לשלוש נשים הורשע בעבירת ביגמיה, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.
ביגמיה בקרב ידועים בציבור
כאמור, חוק הביגמיה בישראל מתייחס רק לבני זוג נשואים, ואינו כולל ידועים בציבור.
דוגמא בולטת לכך הוא המקרה המפורסם של גואל רצון, אשר הועמד לדין בשנת 2010 ולא הואשם למעשה בפוליגמיה.
זאת מכיוון שלא היה נשוי לנשותיו, ופסקי הדין התייחסו לעבירות אחרות כמו מעשי אונס, סדום, בעילה אסורה והחזקת הנשים בתנאי עבדות.
מצב חוקי זה מאפשר ניהול מערכות יחסים לא הוגנות, המנצלות מצוקות נפשיות, רגשיות וכלכליות של בני הזוג המעורבים.
בשנת 2010 חברת הכנסת ציפי חוטובלי הגישה הצעת חוק מתקנת, שתאסור על קיומן של מערכות יחסים נוספות גם בקרב ידועים בציבור.
על פי הצעת החוק, יחס החוק והענישה כלפי נשואים וידועים בציבור יהיה זהה במהותו.
לסיכום
עבור אנשים המעורבים בביגמיה מדובר במצבים חברתיים, רגשיים ונפשיים לא פשוטים, ומקרים אלו גם סבוכים ומורכבים בעיני בתי המשפט ובתי הדין הרבניים.
לכן, חשוב לפנות לקבלת סיוע וייעוץ משפטי הולם. לעזרת עורך דין לענייני משפחה וגירושין ניתן להבין את משמעויותיו השונות של המצב, ולממש את מלוא הזכויות הקיימות בחוק.
