אינספור פעמים נעשה קישור בין המונח כישלון לגירושין, אך האם באמת קיימת הצדקה לכך? מונח זה, על פי הגדרתו המילונית, מתייחס ל- "מצב של העדר הצלחה", משמע, שאם גירושין מהווים תנאי לכישלון, הרי שהתנאי היחידי להצלחתם היא אריכות ימים עד סוף חיי בני הזוג. המציאות, לעומת זאת, מציירת תמונה אחרת לגמרי. גירושין אינם הופכים אתכם לכישלון לא כבני זוג, לא כהורים, וכמובן שלא כבני אדם. בוודאי בעידן של היום.
דינמיקה טבעית
רבים נישאים מתוך כוונות טובות שאכן מתקיימות ובאות לידי ביטוי בחיי הנישואין, גם אם לתקופה מוגבלת. אותו פרק זמן של השקעה וחוויה משותפים יוצר בכל אחד מבני הזוג, באופן טבעי, שינויים. אלו כוללים שינויים הדרגתיים במטרות שהוצבו לחיים ואפילו ברגשות שחווים כלפי בן או בת הזוג. שינויים אלו באורח החיים המפנים את בני הזוג לגירושין יכולים לבוא במערכות נישואין צעירות כמו גם באלו בהן זוגות מאושרים כבר זכו לראות את ילדיהם עוזבים את הקן. כשם שהשינויים החלים בבני הזוג הינם טבעיים הרי שגם התוצר של אותה דינמיקה, סיומה של מערכת היחסים, צריך להיחשב כך גם הוא.
סופה של ההקרבה העצמית
מעבר לחוסר התאמה הנובעת משינויים באורח החיים, לעתים מטרות שכבר התממשו, כמו הבאת ילדים לעולם וגידולם, מהווים אות לסיומה של ההקרבה העצמית. הקרבה של שאיפות אותם בני הזוג טיפחו בטרם הנישואין ונגדעו וכן הקרבה של השקט הנפשי בשהייה במערכת רוויית קונפליקטים, לטובת הילדים ושלום הבית. אם נשווה זאת לתורת היחסות של איינשטיין, הרי שיום במערכת יחסים מקרטעת יראה כמו נצח לעומת עשור במערכת יחסים בריאה וחיונית שיראה כיום בודד. נישואים ארוכים הנובעים מהצורך לרצות אחרים תוך ויתור על חיי אושר הם אלו שיכולים להיות מוגדרים כ-כישלון גם אם החזיקו מעמד עד אריכות ימיו של כל אחד.
האם ניתן לנבא את הצלחת המערכת?
לטענת הפסיכולוג ג'ון גוטמן, גדול חוקרי מערכות הנישואין, ניתן לנבא בדיוק של עד כ-91% לאן פניה של מערכת היחסים על סמך התבוננות בזוג במהלך ויכוחו. 30 שנה של מחקרים הובילו את גוטמן לזיהוי דפוסי התנהגות ספציפיים המובילים לפירוק הנישואין. ביניהם-
- תחילת שיחה צורמת. בהתאם לאופן תחילתה של ההתדיינות ניתן לצפות את סופה. כך למשל שיחה הנפתחת בצורה שלילית ובדברי לעג וזלזול סופה להכשל, להבדיל משיחה המתחילה בצורה נעימה ומסתיימת באותה הטון.
- אינטראקציה שלילית. זו נחלקת לארבעה סוגים המופיעים לרוב בסדר מסוים- ביקורת, זלזול, מגננה ולבסוף נתק. כשתלונה על בן הזוג הופכת לביקורת זו כבר בעיה כי התלונה מתייחסת להתנהגות שאינה מקובלת בעוד ביקורת תוקפת את אופיו של בן/ בת הזוג. המעגל ממשיך כאשר הביקורת מובילה להערה מזלזלת המביעה דחייה מבן הזוג ומחריפה את הקונפליקט. באופן טבעי קורבן הזלזול עובר למצב מגננה ובכך מביע את אשמת בן/ בת הזוג. כתוצאה מכך נוצר נתק ומופנמות, והבעיה- נותרת בעינה.
