חובת מזונות של הבעל כלפי האישה מגיעה מהמשפט העברי כחלק ממערך כולל של חובות וזכויות הדדיות שבין הבעל לאשתו.
חובת מזונות מהאישה לבעל תיתכן, אך רק במישור של דיני צדקה ולא במישור החובות שנוצרות עם קשר הנישואין.
חובת מזונות אשה נוצרת אוטומטית עם אקט הנישואין. החובה יכולה לנבוע גם מהסכם בין בני הזוג.
הפסיקה קבעה כללים על אופן עבודת הבעל שממנו יגזרו מזונות לאשה.
כל עוד לא הוכחו נסיבות המונעות מהבעל להשתכר, לא יוכל הבעל לטעון טענות שונות על מנת לפטור את עצמו מלפרנס את אשתו. חלה חובה על הבעל לעבוד במשרה מלאה ואף בשעות נוספות באם הנסיבות מחייבות.
נסיבות המונעות מהבעל להשתכר יכולות להיות בשל היותו חולה ולכן במצב שאינו יכול לעבוד והוא זקוק לתמיכה, בזמן היותו מובטל ובעת היות הבעל מרצה עונש מאסר.
בכל המצבים האלו הבעל אינו פטור ממזונות ולכן ברגע שהוא מבריא או מוצא עבודה או משתחרר ממאסר הוא נדרש בתשלום מזונות.
חובת מזונות של הבעל לא קשורה למצבה הכלכלי של האישה. באם לאשה יש רכוש רב אין היא חייבת למכור את רכושה על מנת להתפרנס ממנו.
הבעל יהיה פטור מתשלום מזונות אשה במקרה בו יוכח בתביעה כי האשם בהתערערות היחסים בין בני הזוג הוא של האישה.
