ילדים מחוץ לנישואין, מוגדרים על פי שיטות המשפט הקלאסיות כבלתי חוקיים. פרוש הדבר הוא שבין הילד לאביו לא מתקיימת מערכת הזכויות והחובות ההוריות במלואה. כבר במשפט הרומי נעשה הקישור בין יחסי הורים וצאצאיהם לעקרון "המשפחה החוקית". גישתו הדגישה כי ילד שנולד מחוץ לנישואין אינו חוקי ואינו מוגדר כבנו של אביו הביולוגי. בנקודה זו נכנס המשפט העברי להגנתו של הילד, תוך אימוץ תפישת המשפחה הביולוגית הטבעית. זו מגדירה כי אהבות ואמהות נקבעים לפי הקשר הביולוגי בין ההורים לילדיהם ללא כל קשר להיוולדם מחוץ למסגרת הנישואין.
המגמה המאפיינת את העשורים האחרונים שואפת להקנות לילד, הנולד בנסיבות אלו, את אותן הזכויות הניתנות לילד רגיל, תוך שיפור מעמדו.
ילדים מחוץ לנישואין – מעמד חוקי
המשפט הישראלי במשך עשרות שנים, כמו גם היום, נוהג לפי המשפט העברי שאינו עורך את ההפרדה המלאכותית בין הורות ביולוגית להורות משפטית. אם כי בשלב מסוים הייתה ניכרת השפעת יסודות המשפט השרעי שלפיו אם הילד נולד מחוץ לנישואין, לא נחשב לבנו החוקי של מולידו ולכן אינו חייב במזונותיו. הודות לחידוש המונח "אבהות אזרחית" על ידי בית המשפט העליון, זכויותיו של ילד זה שוות לזכויותיו של ילד רגיל. על כן במקרה של גירושין, דין מזונותיו כדין ילד שנולד להורים נשואים. בנוסף, לעניין ירושה, ילד שנולד למנוח מחוץ לנישואין והוכר על ידי אביו כבנו, יורש את אביו יחד עם ילדיו החוקיים של המנוח.
דינו של ילד שנולד מגניבת זרע
גניבת זרע הינה מושג המתייחס לתחושה אינדיבידואלית של גבר החש כי האישה עמה קיים יחסים הרתה מזרעו ללא הסכמתו, ידיעתו או רצונו. התפישה המשפטית אינה מקלה ראש בדבר טובת הילד וגורסת כי גבר המקיים יחסי מין עם אישה צריך להיות ער ואחראי לכל התפתחות כתוצאה מהמעשה.
לכן, במקרה של התעברות, בין אם בטעות או במרמה, עדיין חייב הגבר במזונותיו של הילד, וכל טענה לגניבת זרע לא תהווה הגנה בעבורו בעת תביעת אבהות. קביעת זהות האב מאפשרת לבנו לרשת אותו בבוא העת.
