לפי החוק הישראלי, כאשר אדם נפטר ומותיר אחריו חובות לגורמים שונים, הרי שהחובות עצמם אינם נעלמים אלא עוברים אל עזבונו,
וגם זאת רק שלאחר שמעיזבונו מנוכים סכומים המשמשים לכיסוי הוצאות ההלוויה ועלויות קיום צו הירושה, כמו גם שכרו של מנהל העיזבון. חובות אלו כוללים גם חובות של המוריש לאשתו על פי הכתובה.
מנגד, החוק גם מספק מספר הגנות שנועדו להגן על היורשים ומונע מקרים בהם יופעלו כנגדם הליכי הוצאה לפועל או שהנושים (כגון עורכי הדין של דורשי החוב)
ישלחו אליהם יום בהיר אחד מכתבים מאיימים עם דרישות לתשלום חובות ישנים.
על מנת להבין כיצד פועלת הגנה זו, יש קודם כל לדעת כי החוק מבדיל בין התקופה הראשונה שהיא התקופה לפני חלוקת העיזבון
והתקופה השנייה שהיא התקופה לאחר חלוקת העיזבון, ובכל אחת מתקופות אלו ישנם נהלים שונים מבחינת תשלום החובות לנושים.
הסדרת החובות באמצעות פנייה לנושים לפני חלוקת העיזבון
לאחר שהבחנו בין שתי התקופות האלו, יש לדעת כי במהלך התקופה שלפני חלוקת העיזבון,
לפי החוק יש לפרסם מודעה באמצעי התקשורת ובה מודיעים על פטירת הנפטר ומזמינים את הנושים להודיע על חובות שהשאיר אחריו.
מרגע פרסום ההודעה, יש לנושים תקופה של שלושה חודשים בה הם יכולים לדרוש חובות מן העיזבון לפני שזה יחולק בין היורשים.
חשוב להדגיש כי גם אם סכום העיזבון אינו מספיק על מנת לכסות את החובות, לא ניתן לבוא אל היורשים בטענות לאחר תקופה זו במטרה לגבות את יתרת החוב.
עם זאת, ניתן לגבות את החוב שלא באופן יחסי לחלוקת העיזבון בין היורשים, אלא לפי מי שחלקו בעיזבון גדול מספיק על מנת לכסות את החוב.
כלומר, יתכן שכל החוב ייגבה מחלקו של אחד מן היורשים ואילו מחלקו של יורש אחר לא ייגבה דבר.
לעומת זאת, במקרה של הגשת תביעה מאוחרת (עד שנתיים לאחר פרסום המודעה), יאלצו הנושים לגבות את החוב מכל יורש לפי חלקו היחסי בעיזבון.
תשלום חובות לאחר תקופת חלוקת העיזבון
כאשר היורשים לא פרסמו מודעה בעיתון כפי שהגדיר החוק, והדרישה לתשלום חובות נודעה להם בדיעבד, כל אחד מהם ישלם את החוב לפי חלקו היחסי בעיזבון,
כך שלא ייווצר מצב בו ישלמו יותר מכפי שירשו. לעומת זאת, אם יימצא שאחד מן היורשים הסתיר ביודעין דרישה לתשלום חוב, יהיה עליו לשלם את מלוא סכום העיזבון גם אם לא ירש את כולו.
במילים אחרות, ייתכן והוא יצטרך לשלם סכום גבוה יותר מכפי שירש.
הסתלקות מצו ירושה או צו קיום צוואה בזמן חלוקת העיזבון
במקרה שבו החובות לא מסולקים מן העיזבון בתקופה הקודמת לחלוקתו, אך ידוע שקיימים חובות,
ניתן עדיין להתחמק מתשלום החובות באמצעות הסתלקות מצו ירושה על פי דין או מצו קיום צוואה בזמן החלוקה לטובת צדדים אחרים בירושה.
ההבדל העקרוני בין השניים הוא שכאשר מדובר בצו ירושה על פי דין, ניתן להסתלק מחלק כלשהו מהעיזבון, אך לא מנכס.
לעומת זאת, כאשר מדובר בצו קיום צוואה, ניתן להסתלק גם מנכסים. ההסתלקות עצמה מתבצעת באמצעות פנייה אל הרשם לענייני ירושה.
כך בעצם האדם מתנער מקבלת החלק בעיזבון התקף אליו ומוותר על חלקו בירושה, כולל כל החובות הקשורים אליו.
כמו כן, יש לציין שההסתלקות אינה מותנית בהסכמת הצדדים שלטובתם מסתלקים, אך היא עשויה לגרור ויכוחים ומחלוקות בתוך המשפחה.
סייגים ויוצאי דופן
למרות כל מה שכתבנו עד כה, ישנם מספר סייגים ויוצאי דופן:
בראש ובראשונה, מי שיש בידו נכס ספציפי מכוח צוואה(מנה) כגון נכס מקרקעין או טובת הנאה שהיורש ציווה להוריש אותו לו בנפרד,
אינו אחראי לכיסוי חובות העיזבון שאינן מנות, וזאת בניגוד לשאר היורשים. הסיבה לכך היא שאם המוריש מצווה נכס ספציפי ליורש ספציפי, כוונתו היא שיקבל אותו שלם וכפי שהוא.
כל זאת, אלא אם כן לא ניתן לגבות את החוב מחלקם של יורשים אחרים בעיזבון. מנגד, יורש שכזה אינו יכול לדרוש את השתתפות שאר היורשים במקרים שבהם יש להסיר את העיקול על נכס ששועבד.
שנית, מוריש אשר יודע שיש לו חובות, יכול לקבוע כי תשלום החובות מן העיזבון יעשה בצורה לא שוויונית בין היורשים השונים, כולל מתן פטור לתשלום חובות ליורשים מסוימים.
שלישית, ישנם כספים מיוחדים כגון כספים שהופקדו בביטוחי חיים, קופות גמל וקרנות השתלמות שהם אינם חלק מעיזבונו של המנוח
ולכן לא ניתן לתבוע אותם למטרת תשלום חובות לאחר פטירת המוריש (זאת אלא אם כן הוטל עליהם צו עיקול לפני כן).
החוק הישראלי מגן ברוב המקרים על יורשים מפני תשלום חובות שצברו הנפטרים במהלך חייהם,
אך לשם קבלת הגנה זו ומניעת מקרים לא נעימים של תשלום חובות גבוהים יותר מגובה הירושה שנתקבלה, חשוב לפעול לפי הנהלים אותם קבע החוק עוד טרם חלוקת העיזבון בין היורשים.
