אחת הסוגיות הקשות ביותר איתה צריכים להתמודד בני זוג שהחליטו להיפרד היא שאלת מקום המגורים של הילדים לאחר הגירושין. גם אם הילדים עוברים להתגורר עם ההורה שזוכה במשמורת, בהחלט ייתכן שהדירה החדשה תהיה ממוקמת בשכונה או עיר אחרת, ובמקרים מסוימים אפילו במדינה אחרת. למעשה, מעבר דירה לאחר גירושין איננו עניין מובן מאליו והא דורש בדיקה מהזווית החוקית. האם ההורה שמקבל הסכמי ראייה יכול למנוע מההורה האחר לעבור לסביבה אחרת מתוך חשש לשלום הילד ופרדה מהחברים והמסגרת בה הוא נמצא כרגע?
כל מקרה לגופו
במספר פסקי דין נקבע כי המשמורת אשר ניתנת בדרך כלל לאם (לפחות עבור ילדים עד גיל 6 בהתאם לעיקרון חזקת הגיל הרך), אינה מקנה לה באופן אוטומטי גם את הזכות להרחיק את הילדים מן האב ללא הסכמתו –בית המשפט הוא זה שצריך לדון בסוגיה וכל מקרה נבחן לגופו.
לדוגמה, במקרה שנידון בשנת 2009 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נתן השופט צו מניעה אשר לא אפשר לאם להעתיק את מקום מגוריה אל צפון הארץ, מרחק נסיעה של יותר משעה וחצי ממקום מגוריה הנוכחי. בהחלטתו כתב השופט כי אין ספק שאחת ממטרות הגירושין היא לתת לכל אחד מן הצדדים מרווח נשימה ואפשרות להתקדם מבחינה כלכלית ותעסוקתית במקום חדש. עם זאת, ההורה המשמורן חייב לקחת בחשבון גם את טובת הילד ואת הפגיעה הנפשית שעלולה להיגרם לו עקב ניתוק הקשר עם ההורה השני.
כמו כן, הוסיף השופט שלא ניתן להשליך ממקרה אחד על מקרה אחר מכיוון שבכל מקרה הנסיבות הנן שונות. לדוגמה, במקרה הנוכחי אין ספק שמצבה של האם יוטב מבחינה אישית וכלכלית אם תעבור לצפון, וכי גם הילדים ירוויחו מכך מכיוון שתחושת הביטחון של האם תקרין גם עליהם. מצד שני, אין עוררין על כך שהילדים נמצאים בקשר טוב גם עם אביהם, אך אם לא יוכל לבקר אותם לעיתים תכופות בשל המרחק, הוא והם עלולים יהיו להיפגע מכך.
משמורת משותפת ועיקרון חזקת הגיל הרך
עד כה עסקנו במקרים של משמורת הניתנת לאחד מן הצדדים. אך מה קורה כאשר המשמורת היא משותפת?
במקרה סבוך שהחל להתגלגל כבר ב-2010, נקבעה משמורת משותפת של זוג פרוד לגבי ילדם המשותף שהיה אז פעוט (יליד 2009).בדיון הראשון בסוגיה (ב-2011)דחה בית המשפט לענייני משפחה בטבריה את עתירת האם לעבור מאזור עמק יזרעאל לאזור המרכז (בת ים) בטענה כי המשמורת המשותפת מחייבת אותה להישאר במרחק נסיעה ממקום מגוריו של האב וכי אם תעבור, לא תוכל המשמורת להישאר משותפת.
מנגד, כאשר ערערה האם לבית המשפט המחוזי בנצרת ב-2014, הפך זה את החלטתו של בית המשפט בטבריה בטענה כי היה צורך לבחון את הסכם המשמורת הקיים מתוך נקודת המוצא של המצב החדש שנוצר ולא להחליט באופן עיוור כי טובת הילד תמיד תגבר על זכות היסוד של האם לחיים עצמאיים.
כמו כן, מכיוון שמשפחתה וחבריה של האם מתגוררים באזור השרון, מצב בו הייתה מבודדת בעמק יזרעאל היה עשוי לגרום לה למצוקה רגשית ולהשפיע לרעה גם על ילדיה. לכן, קבע בסופו של דבר בית המשפט המחוזי שהאם תוכל לקבל משמורת על ילדיה ולפנות בעבורם את שעות אחר הצהריים, וזאת גם בהתאם לעיקרון חזקת הגיל הרך (שיקול אשר לא נלקח בחשבון בערכאה הקודמת).
אלא שהסיפור לא הסתיים כאן. באותה שנה ערער האב לבית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים בטענה כי יש צורך להכריע בשאלה בעלת חשיבות ציבורית והיא כיצד יש ליישב את הסתירה בין טובת הילד לבין חזקת הגיל הרך. זאת לאור העובדה שחוות הדעת האחרונה שנערכה על ידי מומחה עד בשלבי הדיון בבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי מסוגלותו ההורית שלו הינה טובה יותר מזו של האם.
בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את ערעורו של האב בטענה כי אמנם בוועדת שניט נקבע כי יש לשנות את עיקרון חזקת הגיל הרך ובתא המשפחתי המודרני האבות תורמים לא פחות לגידול הילדים מהאימהות, אך נכון להיום, זהו עדיין הדין הקובע. יתרה מזאת, האם מוכנה לקבוע הסדרי ראייה אשר יאפשרו לאב להיות בקשר רציף עם בנו, לא רק בסופי השבוע, אלא גם בימי אמצע השבוע, ולכן לא ניתן לקבוע חד משמעית כי קיימים הבדלים ניכרים במסוגלות ההורית של שני הצדדים.
לסיכום, כאשר מדובר על שינוי סביבת המגורים לאחר שכבר נקבעו הסכמי משמורת, בתי המשפט נוטים להקשיח את עמדותיהם ולבחון כל מקרה בשבע עיניים בהתאם לנסיבות ולחקיקה הקיימת. לכן, אין זה משנה באיזה צד של המתרס אתם נמצאים, חשוב כי תבחרו בעורך דין לענייני משפחה שיש לו מספיק ידע וניסיון על מנת לחזות מראש קשיים ומהמורות שעלולים להתגלות בדרך ולצלוח אותם בהצלחה, כמו גם לשכנע את בית המשפט בצדקתכם.
