מוסד הידועים בציבור שהתחיל כפתרון לפסולי חיתון הפך לפופולארי מאוד בקרב זוגות רבים בעידן המודרני. הסיבה לכך טמונה באלטרנטיבה המאפשרת לזוגות לחיות את חייהם יחד, תחת קורת גג אחת ולנהל משק בית משותף ללא קיבועם במסגרת נישואין. זוגות המוגדרים כידועים בציבור אינם זוכים לכל הזכויות הניתנות לנישאים כדת וכדין, אך יחד עם זאת קיימת מגמה אינטנסיבית השואפת ליצירת שוויון תחיקתי. השוני נובע מעיגונם של נישואין ברוח ההלכה, בחוקיה של מדינת ישראל, כך שידועים בציבור אינם מוגדרים כנשואים ולכן אין פירודם כתהליך גירושים. במקרה של פרידה מבן זוג ידוע בציבור, נטל ההוכחה על חלוקת רכוש גבוה יותר ומוטל על כתפי זה הטוען לזכותו ברכוש בן/בת זוגו.
פרידה מבן זוג – נטל הוכחת שיתוף
בעת פרידתם של בני זוג הידועים בציבור על הצד הטוען לזכות לשיתוף להוכיח כי אכן התקיים שיתוף בנכסים. חובת ההוכחה נובעת מטיב יחסיהם שאינם מוסדרים בנישואים. קיומו של מוסד הנישואים מהווה אסמכתא לכוונת שתוף, דבר שאינו חד משמעי בקרב זוגות הידועים בציבור או תואם את הדינאמיקה ברצונותיהם המשתנים. בעקבות זאת, בית המשפט בפסיקתו קבע כי על בני זוג הידועים בציבור תחול "הלכת השיתוף", כאשר נטל ההוכחה יחול על תובע לשיתוף בנכסים. בין אם בשיתוף כללי או בנכס ספציפי, על התובע להוכיח כוונה אמיתית וראיות שיגבו את רצונו לשיתוף בנכסים שנצטברו במהלך הקשר, כמו גם לנכסים שהביא כל צד למערכת.
"מזונות משקמים"
בעת גירושין זכאית האישה, עד קבלת הגט, למזונותיה מתוקף הדין האישי. אך נשאלת השאלה האם חובת המזונות תקפה גם לגבי פרידה מבן זוג הידוע בציבור. על פי פסיקתו של פרופ' אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, נקבע כי ניתן לחייב ידועים בציבור במזונות מכוח קיומו של הסכם מכללא שלפיו התחייב בן הזוג לזון את האישה. בנוסף, ידועה בציבור זכאית לתבוע מזונות בעבור תקופת חייהם המשותפת תחת אותה קורת גג והן בתקופה שלאחר הפירוד, להבדיל מזוג נשוי. מזונות אלו נקראים "מזונות משקמים" ומתבססים בין השאר על צדק והגינות.
