בלב המחלוקות הנסובות סביב שאלת המשמורת עומדת התחושה כי למרות שהאפוטרופסות שוויונית בין הורי הילד, הרי שחזקתו בפועל משנה את כל התמונה.
תחושה זו יחד עם רגשות נקם, קיפוח או רצון כנה להגן על טובת הילד מובילים את אחד הצדדים לכדי חטיפת הקטין.
מדובר בהרחקת הקטין או אי החזרתו למקום מגוריו הרגיל, ללא הסכמת ההורה האחר ובהעדר צו משפטי המתיר זאת.
בהתאם לאמנת האג כל אדם/ מוסד/ גוף הטוען כי הקטין הורחק או לא הוחזר לחזקתו, תוך הפרת זכויות משמורת
, רשאי לפנות לרשות המרכזית במדינת המוצא או היעד עד שנה ממועד החטיפה. התמהמהות בת שנים עלולה להעיד על הסכמה או ויתור,
כפי שקרה בסוגייתו של זוג שהתגרש בארה"ב ופנייתו המאוחרת של האב להשבת בתו מישראל נענתה בשלילה.
היכרות ופרידה במסלול המהיר
לפני שסיפורם עשה כותרות בנובמבר האחרון, היה נראה כי זוהי תחילתו של עוד סיפור היכרות רומנטי שהתחיל באתר היכרויות.
ההיכרות הייתה בין ישראלי שהתגורר בארה"ב לאישה אשר עזבה את ישראל כדי לגור עמו, לאחר זוגיות של שנה.
הזוג נישא ולאחר זמן מה ניסה לחיות בישראל, כשבמהלך תקופה זו האישה הרתה ונולדה בתם. לאחר שניסיון ההתאקלמות כשל,
הלה שבו לארה"ב וזוגיותם עלתה על שרטון. לפי דברי האישה המצב החדש גבל באלימות והטלת חרם כלכלי מצד הבעל כלפיה.
בסופו של יום השניים החליטו "להפריד כוחות" ולהתגרש. הבעל הגיש תביעת גירושין ומשמורת בארה"ב,
אך לפני הכרעתן האישה לקחה את בתם הקטינה ועזבה לישראל. בהעדר האישה, הערכאה בארה"ב פסקה כי הבעל יהא המשמורן.
פסיקה זו חיזקה סמכותו להגיש תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה בגין חטיפת ילדים .
בפנייתו טען כי האישה חטפה את בתו ויש להורות על השבתה לארה"ב באופן מידי. ביהמ"ש קבע כי אכן נתקיימה חטיפה ויש להשיב את הקטינה בהתאם לתנאים מסוימים.
בניגוד לפסיקה
באופן בלתי צפוי האב לא נשמע לפסק הדין, שב לארה"ב והותיר בישראל את בתו עם הגרושה.
לאחר שנתיים בהן ביקר את בתו בישראל, בני הזוג החליטו לגשר על מחלוקותיהם לשם שלום בית.
במסגרת צעד זה חזרו האישה ובתה להתגורר בארה"ב, אך שלום הבית כשל וארבעה וחצי חודשים לאחר מכן האישה עשתה "אחורה פנה" חזרה לישראל עם בתה.
הבעל טען כי מדובר בחטיפה נוספת והפרת התחייבות האישה להשתקעות בארה"ב עם בתם המשותפת.
מנגד, טענה האישה כי במשך תקופה של שנתיים התובע לא עשה מאומה כדי להשיב את בתו. כמו כן,
הוסיפה כי הסכמתה לשלום בית הייתה מותנית בהתחייבות הבעל כי אם שלום הבית ייכשל הלה תוכל לשוב עם בתה ארצה. לטענתה, התובע שב לסורו ולכן נאלצה לברוח מפני פגיעתו בה.
מבחן מקום המגורים הרגיל
שאלת מקום מגוריה הרגיל של הקטינה עמד על הפרק לשם קביעת קיומה של חטיפה אם לאו.
השופטת ג'מילה ג'אברין כליפה נימקה כי טענת החטיפה תוכח באם מקום מגוריה הרגיל של הקטינה הוא אכן ארה"ב.
מחמת נסיבות המקרה, קבעה השופטת כי התובע לא קיים בעצמו את פסק הדין שהורה על השבת הקטינה לארה"ב
שכן במשך שנתיים וחודשיים התגוררה הקטינה עם אמה בישראל, במקום בו הספיקה להשתלב.
היות והסבריו של אבי הילדה לא הוכיחו סיבה מוצדקת לפנייתו המאוחרת – הורתה השופטת כי הקטינה תישאר בישראל.
בנוסף, הסבירה כי אמנת האג מהווה כלי חיוני להשבתו המהירה של הקטין ומעצם ויתור על אמצעי זה- האב ויתר על זכותו להשיב את המצב לקדמותו.
